ברכות לאיציק אברמוביץ`, שחקנה של הפועל לוד, על בחירתו לתואר השחקן המצטיין של המחזור ה-9 בליגת העל. אברמוביץ` (48) היה שותף לתצוגת תכלית של קבוצתו שהביסה בקרב הצמרת, 0:4 מול מכבי שהם, כשהוא אחראי לניצחון במשחק היחידים מול אושר אשכנזי שצעיר ממנו ב-25 שנים (1:3) ולניצחון נוסף במשחק הזוגות יחד עם חברו, שמעון קלברס, מול אושר אשכנזי ושחר כרמון (1:3). איציק כידוע לחובבי הענף הוא בנו של שלמה אברמוביץ`, מחלוצי של השולחן בישראל, ויו``ר אגודת הפועל לוד. בשחזור ראשית הקריירה שלו מספר איציק כי ספג את האהבה למשחק מאביו. ``מאז שאני זוכר את עצמי אני משחק טניס שולחן``, מציין אברמוביץ` הבן. ``בתחילת הדרך השתרכתי אחרי אבי שאימן במועדונים ובחוגים במקומות שונים בארץ, עד שהתחלתי להתמקצע בעצמי. זכיתי לשמחתי באליפויות הארץ בכל הגילאים הצעירים, אבל מה שבאמת ביגר ופיתח אותי כשחקן, הייתה תקופה של 9 חודשים במהלכם אבא שלי שלח אותי למועדון בשוודיה בשם האלסטהאמר בטקה, שעה וחצי נסיעה משטוקהולם. באותה תקופה לא היו בארץ פנימיות או אקדמיה לשחקנים מצטיינים, כך שעבורי זו הייתה הפעם הראשונה שבה התמסרתי באופן מלא לטניס שולחן. כשחזרתי ארצה כבר הייתי לאחד מהשחקנים המובילים בישראל, זכיתי באליפות ישראל לנוער ואף פעמיים העפלתי עד לחצי גמר אליפות ישראל לבוגרים. בעונת 1990/91 הייתי מספר 1 בדירוג, אבל אז עלה ארצה בוריס רוזנברג היהודי מבריה``מ, שניצח אותי בגמר אליפות ישראל``. ברמת ההישגים האישיים והקבוצתיים, ניכר כי אברמוביץ` מחזיק ברזומה מרשים – 4 אליפויות ו-2 גביעים (במדי הפועל לוד והפועל ראשל``צ), מקום 26 באליפות העולם (1989, גרמניה) יחד עם נבחרת ישראל (יחד איתו נכללו בסגל: יוסי בוגן, צור הס, מיקי קידר ומנחם שטיין. מאמן: זאב קראוס) וכן בהעפלה עד לשלב 1/16 באליפות העולם לזוגות יחד עם מיקי קידר (1991, יפן). ``כשחקן הייתה לי זכות גדולה להתאמן אצל כל המאמנים הכי טובים שהיו בישראל, דרך אבי שלמה שיחיה עד 120, רמי פרידמן, צקה רז, זאב קראוס, למבי פודגוריאנו ז``ל שאימן אותי במשך הרבה שנים בנבחרות הנוער והבוגרים, לסלו וולפר ההונגרי, אלכסנדר רדליס ואיזי כהן. מכולם לקחתי את הדברים הטובים וכך הפכתי בעצמי למאמן טוב יותר עם חוויות של שחקן שייצג את ישראל בכל המעמדים הבינלאומיים הנחשבים``. איזה רגע זכור לך במיוחד מהקריירה שלך? ``באופן אישי זכורה לי עונת 1998 בה קבוצתי הפועל לוד הגיעה עד לשלב רבע גמר הטורניר הבינלאומי "ננסי אבנס", כשבדרך גברנו על קבוצות מצוינות מרחבי אירופה. בסגל שיחקו אז שמעון קלברס, איציק קלברס, שמעון רבינוביץ` ואנוכי כשחקן/מאמן. היינו חבורה מגובשת שעשתה הישגים יפים שם``. בשנים האחרונות הוא ממעט לשחק במסגרת הליגה, בעיקר בשל קריירת האימון שהוא מטפח והרצון להעניק לחניכיו הצעירים את האפשרות לצבור ניסיון משחק ברמות הגבוהות בארץ: ``אחרי הרבה מאוד שנים בהן שיחקתי בליגה, הכיוון מבחינתי בעונה הבאה הוא לפרוש ממשחק פעיל. זה הזמן מבחינתי לפנות את הבמה לחבר`ה הצעירים שיוכלו להשתפשף בליגה הראשונה`` בינתיים נבחרת כשחקן מצטיין אחרי שהובלת את לוד לניצחון חשוב בצמרת. עד כמה זה מרגש מבחינתך? ``עבורי זו זכות להיות השחקן המצטיין של המחזור. אני מאמין שזכיתי בתואר בזכות הקבוצה שלנו שבנויה כולה משחקנים שגדלו ביחד בצוותא עם שמעון קלברס ובנצי בלנק. שניהם תלמידים שלי וכיום אנחנו משחקים ביחד ונהנים מאוד. כדבוקה אחת אנחנו מוכיחים שהשלם אצלנו גדול מסך חלקיו``. איך ההרגשה הייתה לנצח שחקן שצעיר ממך בכל כך הרבה שנים? ``האמת שזה הרגיש טוב. הצלחתי לנצח את אושר, שחקן זריז ומצוין. יש בינינו הפרש גילאים משמעותי, אבל מרגע שהחל המשחק ניסיתי להתאים את עצמי לקצב, למרות העובדה שכבר מזמן עברתי את השיא. מצד שני, לשחק בקצב כזה מכניס בך סוג של אדרנלין. אני מקווה שהשחקנים הצעירים ייקחו ממני השראה וייראו שגם בגילאים מתקדמים אפשר עדיין לשחק ברמות הגבוהות``. מהי עמדתך לגבי תנופת ההתקדמות של טניס השולחן הישראלי. ``יש שינוי לטובה. תוצאות כמובן שלא ניתן לראות מהיום למחר, במיוחד כאשר בונים תכניות ארוכות טווח, אבל המגמה היא בהחלט חיובית. הביאו לכאן מומחה בעל שם עולמי, מר מישל גדאל, מאמן, קולגה ואישיות מכובדת מאוד בענף. הוא עשה דבר אחד או שניים בטניס שולחן ואני מקווה שפירות עבודתו יגיעו גם אלינו``. מה החלום שלך? ``השאיפות שלי מתנקזות כיום לעמדת המאמן והרצון להנחיל לתלמידים שלי ערכים ואיכויות משחק ברמות הגבוהות. אני גאה לקחת חלק בפרויקט האיגוד כאחראי על נבחרת האזורית במחוז מרכז. אני מקווה שדרך התשתית הרחבה שנבנית במסגרת הזו נוכל לבסס סגל שירכיב את השחקנים שייצגו ביום מן הימים את נבחרות ישראל ויגיעו להישגים, כפי שהיה בעבר בצמרת הגבוהה של אירופה``.
|