איש לא דמיין שנערה בת 14 ובחור צעיר בן 21 ייקטפו את תואר אלופי ישראל בטניס שולחן אבל התחרות הדרמטית והמרתקת שהתקיימה בשבוע שעבר במכון וינגייט הוכיחה שבספורט, המציאות יכולה לגבור על הדמיון.
ביום שישי האחרון אירח מכון וינגייט את אליפות ישראל בטניס שולחן לשנת 2011. היה זה אירוע ספורט מרגש ודרמטי שהסתיים בנצחונו המזהיר של הדור הצעיר.
לחובבי טניס שולחן כמונו, זה תמיד מחמם את הלב לצפות כיצד מתרחש מול עינינו תהליך בריא וחיובי של חילופי דורות. זה בהחלט מעודד לדעת שהדור המבוגר רק מעט יותר, לוקח את מושכות האימון וההדרכה ותורם בעצמו לתהליך ההצערה.
הדור הותיק והמנוסה מפנה את הבמה לשחקנים צעירים ומעמיד לרשותם את הכלים הנדרשים על מנת שיוכלו להוביל את נבחרת הטנ"ש בעתיד. האין זו גאווה לצפות בתהליך הזה מתרחש לנגד עיננו?
משחק חצי הגמר שהפגיש את איסק אברמוב עם יניב שרון ניפק דרמה עוצרת נשימה עבור החברים של השחקנים, בני המשפחה והקהל בכלל.
לאחר שיוויון של 3-3 במשחקונים הם החלו לשחק את המשחקון השביעי והקובע. יניב, שהוביל כבר במשחקון בשיעור 9-10, היה רחוק נקודת משחק אחת מההעפלה לגמר. אבל אברמוב, אלוף הארץ 6 פעמים ברציפות היה רחוק מלהרים ידיים.
ממש בשניה הקריטית ביותר, בזמן שהכדור צלל אל מתחת לשולחן המשחק, הצליח אברמוב לייצר חבטת החזר מושלמת שהחזירה אותו למשחק והעמידה את המשחקון המכריע על תוצאה של 10-10.
הקהל נהנה מכל רגע והאווירה באולם היתה מחשמלת. אברמוב התכונן להגיש. כל הצופים צפו במתח רב אבל הכדור של אברמוב לא עבר את הרשת ושוב הוכח בפעם המי יודע כמה: "אחרי חבטה מושלמת על השחקן לחזור לנקודת המוצא הרגילה ללא שום התרגשות! יניב צבר בטחון ובעזרת הנחתה מרשימה סלל את דרכו לנצחון וההעפלה לגמר.
במשחק הגמר פגש יניב את עומרי בן ארי במשחק נוסף שניפק לקהל דרמה יוצאת דופן. פעם נוספת, במצב של 3-3 במשחקונים, התייצבו שני השחקנים למשחקון שביעי ומכריע. משחקון שעימת בין נסיון וותק מן העבר האחד, לשאפתנות ורוח לחימה מן העבר השני. עמרי, שהציג רף התקדמות נאה בשנים האחרונות הגיע למעשה ממש קרוב אל התואר. המעודדים מגבעתיים תמכו בו לכל אורך הדרך והגבירו בו את המוטיבציה.
הוא החל להכות בכדור ביותר עוצמה וביותר בטחון. מן העבר השני, יניב הראה יכולת טכנית גבוהה ושליטה מעולה בחבטות תוך שהוא חובט בכדור מפינה אחת לפינה השנייה. אך גם הפעם, היתה זו הרוח הצעירה יותר שניצחה והולידה אלוף חדש.
הצופים אשר יודעים להעריך משחק טניס שולחן טוב, המשיכו לעודד את שני השחקנים והריעו להם במחיאות כפיים ארוכות.
גמר הנשים סיפק גם הוא משחק מעניין ומהנה. נלי שוייפר וניקול טרוסמן, שתיהן בנות 14, התחרו על התואר המכובד של אלופת ישראל.
נלי פתחה בסערה וניצחה את המשחקון הראשון 7-11. ניקול, המדורגת ראשונה באירופה ותשיעית בעולם לא נבהלה יותר מידי מההפסד והשיבה מלחמה בנחישות רבה. נלי נשארה רגועה וסבלנית ואפילו תקפה מספר פעמים בהנחתות חדות ומרשימות. אך לצערה הרב, זה לא הספיק הפעם והתואר הלך בסופו של דבר לניקול.
שני האלופים הללו – שניהם צעירים במיוחד- מעניקים הרבה מאד תקווה ואפטימיות לקהילת חובבי הטנ"ש בארץ. השחקנים הישראלים הפגינו שיפור רב ומתמיד שבא לידי ביטוי בעיקר בתחרויות השונות באירופה. שחקנים צעירים אלו ממשיכים כל הזמן לשפר את היכולות שלהם אם כי עליהם לזכור שבכל מצב תמיד יש עוד מקום לשיפור. לכן, חילוף הדורות הנוכחי מעניק תקווה עצומה להישגים עתידיים בזירה הבינלאומית. באופו טבעי, אחת המטרות העיקריות הניצבות בפניהם היא מדליה אולימפית ראשונה בענף הטנ"ש.
בהקשר זה עלינו להביע את הערכתינו למסירותם הרבה של האנשים העומדים בראש האיגוד אשר למרות אתגרים תקציביים לא פשוטים, עדיין מצליחים לקדם את הענף ולקדם יוזמות חדשות הקשורות לענף.
אנשי האיגוד מקריבים לא פעם ולא מעט למען תהליך ההתקדמות של הענף ובמקרים מסויימים אף משקיעים מכספם הפרטי בפרוייקטים לקידום הטנ"ש בישראל.
בעיניים של זר, אני מודה שנהנתי מאד מהאווירה הנעימה והמשפחתית במהלך האליפות ובמהלך לא מעט משחקים אחרים אשר לקחתי בהם חלק כשופט. למיטב ידיעתי, בישראל ישנם כיום כ-40 מעודוני טנ"ש אשר כוללים כ-1000 שחקנים.
בני משפחה וחברים של השחקנים מעודדים ומעניקים אווירה חמה וצבעונית. כולם למעשה חולקים את אותה רוח הספורט, ההישגיות והשאיפה לתארים. באולמות של וינגייט, כולם מכירים את כולם בתוך האולם ועל המשטח. כולם מברכים זה את זה עם חיוך מה שהופך את האירוע כולו לפסטיבל ספורט אמיתי עבור חובבי הטנ"ש.
בהזדמנות זו, אני רוצה פעם נוספת לברך את כל העוסקים בענף ולשתף אתכם בתקוותי הרבה שגם בעתיד ימשיך הענף להתקדם ולהצליח!