אחרי 21 שנים בנבחרות ישראל, יניב שרון, אחד מגדולי השחקנים שצמחו בארץ, פורש מנבחרת ישראל. טור פרישה של יניב בתוך הכתבה.
21 שנים עברו עלי בנבחרת ישראל- בנבחרות הקדטים, נוער ובוגרים.
אני מרגיש כי הגיע הזמן לפרוש לאחר שתרמתי רבות לנבחרת. הגעתי לנקודה שבה אני גם עייף מלהתחרות וגם מרגיש שהישארות בנבחרת יותר תפגע בהתקדמות וברכישת הניסיון של הדור הצעיר מאשר תתרום לנבחרת.
הייתי יכול למשוך עוד כמה שנים בנבחרת אבל אני מעדיף גם שהצעירים ירכשו ניסיון, וגם להיות בבית עם המשפחה- אשר כל רגע כזה יקר מאוד עבורי.
רציתי להגיד תודה לכל מי שלקח חלק בתקופה הזו – מאמנים, מנהלים, שחקנים, חברי איגוד, ראשי משלחות ועוד. היו כל כך הרבה אנשים שבטוח לא אזכור את כולם, לכן כל מי שלקח חלק, אפילו קטן, אני מודה לו על תקופה נפלאה. תודה מיוחדת לניסים ארגיל אצלו התחלתי לשחק והוא זה שגילה אותי והשקיע בי המון. תודה גדולה למאמנים איזי כהן, צקה רז ולמבי פודגוריינו, וכן ולשחקנים איסק אברמוב ושמעון רבינוביץ איתם עברתי את רב הרגעים היפים שלי כשחקן נבחרת ואיתם ידעתי לפני כל משחק שהכול אפשרי.
וכמובן, תודה להוריי הנפלאים שתמכו בי ללא הפסקה מכל הבחינות ודחפו אותי להשקיע ולהצליח לאורך כל הדרך. אני מודה ושמח על כך שבזכות הטניס שולחן השגתי המון בחיים: הישגים מקצועיים, חוויות, חברים, פרנסה, טיסות לחו"ל, ואפילו את אשתי הכרתי במסגרת הטניס שולחן.
אני מאחל המשך הצלחה בנבחרת לשמעון רבינוביץ ולרון דוידוביץ אשר לפי דעתי, נמצאים בשיא הקריירה המקצועית שלהם מבחינת הישגים ותוצאות במשחקים בינלאומיים, ולהם יש עוד הרבה מה להעניק לצעירים ליד השולחן ומחוצה לו.
מסר קטן לדור הצעיר: בראייה לאחור אני מבין שהדרך להישגים לא פחות חשובה מההישג עצמו. הדרך להישגים היא תקופה הרבה יותר ארוכה מההישג עצמו, שהוא רגע קטן שחולף מהר.
צריך לדעת ליהנות מהתוכן שנותן לנו הספורט: חינוך, בגרות, אימונים, מחשבות, פחדים, לחצים, התייעצויות, השקעה, חברים, זיכרונות ובעיקר חוויות. ואם עושים הכול מאהבה אז ההישגים יגיעו. כשאנחנו נפגשים היום, כל שחקני הפנימייה של שנות ה-90 או חברי הנבחרת, אנחנו לא סופרים מי ניצח יותר ומי פחות אלא מעבירים חוויות וזיכרונות ובעיקר צוחקים בלי הפסקה.
יניב עם חבריו לנבחרת ישראל
תודה לאנשי האיגוד אשר מנהלים את הענף. זה לא פשוט להיות במקומם. בתפקידים הללו יש הרבה ביקורת (לכולנו יש תמיד ביקורת) והם הרבה פעמים מקבלים יותר פידבק שלילי מאשר חיובי, לכן אנצל את ההזדמנות להודות להם על הזמן וההשקעה שהם משקיעים בניהול ענף הטניס שולחן כולו.
ולסיום, נהניתי, אני נהנה ועוד אמשיך ליהנות בענף, אני אולי מסיים את דרכי כשחקן בנבחרת ישראל, אבל לא את דרכי בעולם הטניס שולחן.
