יוסי היה בעיני תמיד עובד אדמה, במובן היפה ביותר של המילה: חרוץ, יסודי, ומושך למרחקים ארוכים.. ליוסי היו תכונות אנושיות נדירות. ,הוא היה שוחר צדק, ולא יכל לשאת את הזיוף והשקר. הוא היה נאמן, חם, ידידותי ואופטימי, והיתה לו יכולת להאמין ולדחוף גם במצבים בהם הכל נראה אבוד,איש מהצד ודאי היה שואל- מה לו לאדם שמעולם לא שיחק טניס שולחן, אפילו אם פגעו בבנו הכשרוני, להיכנס למלחמה שתיקח ממנו אנרגיה, משאבים וותפגע בחייו בכל המובנים, והרי כל איש רגיל היה נכנע ועוזב את הענף, אבל לא יוסי. חוש הצדק שלו התקומם, והוא נכנס למערכה שאיש כמעט לא נתן לו סיכוי לנצח בה- מערכה כנגד הממסד, כנגד איגוד מושחת ונהנתן שהיה מחובר לשלטון ולהרבה אנשים שהגנו עליו מלמעלה. יוסי לא הקשיב לחברים ולמשפחתו שניסו להניא אותו מלתת את כולו למלחמה הזו. כאיש אדמה הוא חרש תלם אחר תלם, פתח שניים והוסיף שלושה, ולאט לאט קיבץ סביבו את כל הכמהים לשינוי ולהבראה, שנעזרו בחומר העצום בהיקפו שיוסי אסף על כל ההתנהלות הלא תקינה של האיגוד הקודם.
הייתי חלק מהתהליך הזה, ואני רואה לעצמי זכות גדולה בכך שניסיתי לסייע ליוסי ולקבוצת האנשים הטובים שהיום משמשים בתפקידים בכירים באיגוד החדש, אני זוכר בבירור איך גם כשזה היה נראה חסר תקווה, תמיד דחף יוסי קדימה, לשלב הבא, אם לא הצלחנו במכתבים למשרד אחד- יוסי יארגן מכתב למשרד אחר, חסר חומר- יוסי יסע ויביא, חסרות חתימות- יוסי יסע לצפון ולדרום ולסוף העולם ויביא את מה שחסר, וכשהחלו הדיונים המשפטיים, והם היו קשים וממושכים ומתישים, ומייאשים מאד בתחילת הדרך, תמיד היה זה יוסי שלא ויתר, דחף אותנו מעורך דין אחד אל משנהו, ולא הסס לפתוח את כיסו ולשלם סכומי עתק למטרה הזו, יותר מכל אדם, ויותר מכולנו ביחד.
בתחילה התפלאנו ביננו לבין עצמנו מה לו ולכל המלחמה הזו, אבל מהר מאד התחלפה הפליאה בהערכה גדולה,ויוסי הפך להיות כמו מובן מאליו, הסלע הגדול שעליו נשען תהליך החלפת האיגוד. לא כולם יודעים, עד כמה הקריב יוסי כדי שנוכל היום להנות מאיגוד ישר ותקין. יוסי נתן הכל, מאות ימי עבודה למען איסוף החומרים, לישיבות, לפגישות אישיות, לנסיעות ברחבי הארץ, לדיונים משפטיים, להתיעצויות ולבדיקת כל מידע שיש בידו לעזור ולסייע. עבודתו ומקור פרנסתו נפגעו, הזמן שיכל להקדיש למשפחתו הצטמצם מאד,הוא כמעט ויתר על חייו הפרטיים והקדיש את כולו לדבר בו האמין יותר מכל. לא לחינם הוא נחשב בעיננו לאבי התהליך ולאדם לו חייבים יותר מכל את השינוי בענף. לכולם ברור שללא יוסי לא היינו נמצאים כיום במצב העכשווי, אם בכלל היינו זוכים לו אי פעם.
יוסי היה איש שונה מאד מרוב הפעילים בענף. איש אידאולוגי, שלא הונע על ידי אינטרסים אישיים משתנים, אלא.חלם על תהליך גדול למען הכלל. הוא לא בא בביקורת ובטרוניות אלא חשב תמיד כיצד לעשות ולתרום יותר.איש עבודה, פשוט וישיר, עם לב מלא חום ויכולת תקשורת עם אנשים. לא היה איש שלא כיבד וחיבב אותו, הוא היה פשוט אחר מאיתנו. ידענו שאצל יוסי מלה זו מלה ואפשר לסמוך על כל מה שאמר,ידענו שיוסי לא יבקר אותנו אלא רק יציע, יתייעץ, ידחוף,ותמיד יחפש את החיוב ומה אפשר עוד לעשות. גם כשהבשיל התהליך של החלפת האיגוד ונשמעו פה ושם ביקורות חדשות על הנעשה, שהרי אין התנהלות ללא ביקורות, היו רבים שאמרו שצריך לפנות ליוסי ולשמוע את דעתו, היה ברור שכאיש ללא אינטרסים היתה לו השפעה גדולה ביותר על כולנו,גם אם לא רצה להיות חבר איגוד והסתפק בדאגה לשחקנים כמנהל הנבחרת.
תנחומים מקרב לב לחנה אשתו, שלא פעם התארחתי בביתם והייתי עד לכח שנתנה לו להמשיך בתהליך.בשם כולנו אני רוצה לאמר לך תודה על השנים האלו בהן לא מנעת מיוסי להמשיך בתרומתו האדירה,על אף שחיי המשפחה והעבודה הוקרבו למען מלחמה שאולי לא היתה מובנת כל כך עבורך. ולאמיר, שהייתי עד לצמיחתו כשחקן ולזכייתו באליפות ישראל לקדטים ולכל ההפליה שהופלה ע"י האיגוד הקודם, אותו אני רוצה לחבק ולאמר לו שהיה לו אבא נהדר, איש גדול עם הרבה נשמה וחום, שנתן את כולו למען הכלל. איש נדיר שכולנו אהבנו וכולנו נמשיך לאהוב כל ימינו.