יוסף (יוסקה) שיפמן ז"ל

יוסקה היקר
אני ממש איני מאמין שאני צריך לדבר עליך בלשון עבר.
הרשה לי לספר עליך מעט לרוב השחקנים והעסקנים שלא זכו להכיר אותך.
אם יש תכונה שאני יכול לציין ולכתוב עליך יוסקה היקר היא היותך האיש הכי אופטימי עם ים של חוש הומור שאינו נגמר.
אהבת את טניס השולחן וכאב לך מאד על שנבצר ממך לשחק בשנים האחרונות בגלל בעיות בקצב הלב.
ביקרתי אותך בצינתור בבי"ח בילינסון ואז כבר ידעת שאתה עומד לעבור השתלה.
הרגעת אותי באומרך "אני מחליף משאבה ונהיה כמו חדש ואז אפשר יהיה לחזור לפעילות מלאה".
זה היה כל כך אופייני לך להשכיח את הדאגות.
השבעתי אותך שאם אכן יחליפו לך לב - אזי נשחק יחדיו זוגות באליפות ישראל הקרובה.
לי היית חבר מתחילת הקריירה שלי, מצאתי אצלך אוזן קשבת, היית לי בצעירותי מעין חונך ואת זה אנצור בליבי לעד.
יש לנו תמונה משותפת אחת מיני רבות שבה בהיותי בן 13 ושחקן חדש בנבחרת הבוגרת אתה מרכיב אותי על צווארך כמו אב את ילדו.
עדיין איני מעכל שאתה לא איתנו. אני יודע שרצית לעזור לענף ברגעים הקשים שלנו ואני יודע שהיית יכול להיות לכולנו לעזר לתמיכה ולמתן עצה חכמה ואופטימית כפי שרק אתה ידעת לתת.
אני מחבק אותך בחום , אתה תמיד תהיה בלבי.

אוהב אותך
דרור פולק

את יוסק`ה פגשתי לראשונה לפני כ- 30 שנה עת הייתי ילד קטן, שחקן באגודת הפועל ר"ג אגודה בה יוסקה שיחק בשלהי הקריירה המפוארת שלו.
אני זוכר שכשילד תמיד הדהימה אותי דמותו וסגנונו של יוסקה כשחקן: עמידתו ליד השולחן כאריה מוכן לקרב, עיניים בורקות מחכות להסתער על הכדור, "חי את המשחק" בשפת הספורטאים, אהבת משחק בלתי נגמרת ובלתי נתפסת, וינר אמיתי !
ככה גם בחייו היה יוס`קה.

כשפגשתי אותו לפני כ 10 שנים לאחר שעבר ניתוח מעקפים אמר לי יוס`קה :" קוניק, החלפתי צנרת לחדשה ועכשיו אני חוזר לפעילות מלאה".
האמת לא הופתעתי: יוס`קה נראה צעיר ב 10 שנים לפחות ועליו אפשר היה להאמין כי מסוגל לחזור לפעילות גם בגיל 45.
יוסק`ה היה מסוג האנשים שעליהם אומרים תמיד כי יחיו לנצח, לא מפחד מכלום, חי את החיים במלואם.
היום, כייו"ר איגוד הטניס שולחן, אני גאה לעמוד כאן ולדבר בשיבחו של יוס`קה בשם ענף הטניס שולחן אותו אהב כל כך ובו עסק רוב שנותיו.
מותו בטרם עת הוא אבידה גדולה לענף ולמשפחתו היקרה.

אנחנו,אנשי הטניס שולחן, אשר רבים מותיקיו נמצאים כאן היום, נזכור אותו תמיד כאחד מהשחקנים המפוארים שהיו במדינתנו ובודאי מהמיוחדים והאהובים שבהם.

רן קוניק
21/2/07